העיר צפת אינה עוד עיר, אינה דומה ל... ואינה מזכירה את ... צפת זה צפת אין יהודי ששומע את המילה צפת וזה לא עושה לו משהו, קשה להצביע מה זה עושה אבל זה פורט נימים רגשיים רוחניים כאלה או אחרים.

צפת עיר של היסטוריה אפוף הוד ומסתורין צפת עיר שעבר עליה הכל, צפת של קדושה וטהרה, צפת של תורה והלכה, צפת של קבלה וסוד, צפת של קברי צדיקים ובתי כנסת עתיקים, צפת של שירה ופיוט ומורשת ומנהגים, צפת של ענקי רוח ופשוטי עם, צפת של עולי ספרד ועולי אשכנז, צפת של פריחה ושגשוג ושל רעב ומחסור, צפת של בניה וחזון ושל חורבן ואסון, צפת של הרס ודעיכה ושל תקומה ותקווה צפת של טבח ופרעות ושל קומי צאי מתוך ההפיכה ארבע ערי הקודש (נקראו גם ארבע ארצות) הוא כינוין של ארבע ערי קודש בארץ ישראל: הערים ירושלים, חברון, טבריה וצפת. כינוי זה החל להיות בשימוש סביב שנת 1640, עם ארגון הקהילות היהודית תחת כספי החלוקה - מגביות שנוהלו בארצות הגולה במטרת איסוף כסף לשם תמיכה בתלמידי-חכמים ובעניים בארץ ישראל.

בתחילה היו רק שלוש ערים, וב-1740 הצטרפה גם טבריה.^[1] ערים אלה זכו לכינוי של קדושה מפני שריכזו את עיקר היישוב היהודי במשך מרבית תקופת הגלות, בשל המצאם של אתרים יהודיים היסטוריים וקברי אישים חשובים רבים בהן או בסביבתן, וכן בשל פעולתן של דמויות חשובות בהן במשך הדורות. ערים נוספות בארץ ישראל, בהן יפו ויבנה, נחשבו גם הן לערי קודש, אף אם לא נכללו במניין "ארבע ארצות".

בערים אלה התגוררה רוב אוכלוסיית יהודי ארץ ישראל, אנשי היישוב הישן, משלהי ימי הביניים ועד סוף המאה ה-19. במאה ה-18 וה-19, היו רוב תושביהן היהודים חברי כוללים שונים. וחלקם התפרנסו מכספי החלוקה שנאספו בארצות הפזורה היהודית עבור היהודים בארץ ישראל.

הרעיון של ייחוס קדושה לערים מסוימות מופיע כבר במשנה: "ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות... עיירות מוקפות חומה מקודשות ממנה... לפנים מן החומה, מקודש ממנה".

,